<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פי"א</h1>
<h2>דף סו:</h2>
ועתה אפרש איזהו ממזר. הבא על אחת מהעריות, אפילו חייבי כרת, באונס או ברצון, בשוגג או במזיד הוולד ממזר. אבל הבא על הנדה הולד פגום ואינו ממזר.
גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה או אשת איש, שוגג או מזיד. והמחזיר גרושתו משנשאת וכן כל חייבי לאוין, הואיל ואינה ערוה הולד כשר. גוי ועבד הבא על הממזרת הולד ממזר. ממזר הבא על הגויה הולד גוי. נתגייר כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה הולד עבד. שחררו הולד כשר כשאר משוחררין, ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, וולד עבד או שפחה, גוי [או] גויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב. תקנו חכמים שמותר ממזר לישא שפחה לטהר בניו, שהרי ישחררם ויהיו בני חורין. חציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, הבן אין לו תקנה, שממזרות ועבדות מעורבין. בן גוי הבא על שפחה שטבלה הולד עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הלך אחר הזכר.
<h2>דף סז.</h2>
ממזר מותר לישא גיורת וממזרת מותרת לגר ובני שניהם ממזרים, שהולד הולך אחר הפגום, שנאמר בקהל יי, וקהל (גוים) [גרים] אינו קרוי קהל יי.
<h2>דף סט.</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה או אשת איש, שוגג או מזיד. והמחזיר גרושתו משנשאת וכן כל חייבי לאוין, הואיל ואינה ערוה הולד כשר. גוי ועבד הבא על הממזרת הולד ממזר. ממזר הבא על הגויה הולד גוי. נתגייר כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה הולד עבד. שחררו הולד כשר כשאר משוחררין, ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, וולד עבד או שפחה, גוי [או] גויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב. תקנו חכמים שמותר ממזר לישא שפחה לטהר בניו, שהרי ישחררם ויהיו בני חורין. חציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, הבן אין לו תקנה, שממזרות ועבדות מעורבין. בן גוי הבא על שפחה שטבלה הולד עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הלך אחר הזכר.
ממזר ודאי ונתיני מותרין לבא זה בזה, והולד ממזר, ושתוקי ואסופי מותרין בנתינים והולד ספק ממזר.
<h2>דף עא:</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה או אשת איש, שוגג או מזיד. והמחזיר גרושתו משנשאת וכן כל חייבי לאוין, הואיל ואינה ערוה הולד כשר. גוי ועבד הבא על הממזרת הולד ממזר. ממזר הבא על הגויה הולד גוי. נתגייר כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה הולד עבד. שחררו הולד כשר כשאר משוחררין, ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, וולד עבד או שפחה, גוי [או] גויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב. תקנו חכמים שמותר ממזר לישא שפחה לטהר בניו, שהרי ישחררם ויהיו בני חורין. חציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, הבן אין לו תקנה, שממזרות ועבדות מעורבין. בן גוי הבא על שפחה שטבלה הולד עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הלך אחר הזכר.
<h2>דף עב:</h2>
ממזר מותר לישא גיורת וממזרת מותרת לגר ובני שניהם ממזרים, שהולד הולך אחר הפגום, שנאמר בקהל יי, וקהל (גוים) [גרים] אינו קרוי קהל יי.
<h2>דף עג.</h2>
ספק ממזר אע"פ שמן התורה מותר לבא בקהל, שנאמר, לא יבא ממזר, דווקא ממזר ודאי ולא ספק, מכל מקום חכמים עשו מעלה ביחסין ואסרו כל הספקות לבא בקהל. ועתה אפרש מהו ספק ממזר, הבא מספק ערוה, כגון שבא על אשה ספק מקדשת או ספק מגורשת. וכן שתוקי שמכיר אמו, ולא מכיר אביו ודאי, כגון בן פנויה שלא נבדקה אמו עד שמתה, או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה או שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין, אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו, והוי הולד ספק ממזר, כשם שזנתה עם זה שהודה, כך זנתה עם אחר. וכן האסופי והוא בן הנמצא בשוק ואין אנו יודעין מי הוא הוי ספק ממזר. נאסף מן השוק ואביו ואמו באו ואמרו בננו הוא אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי, ובשני רעבון נאמנין, שמפני הרעב השליכהו, ולפיכך שתקו עד שנאסף. נמצא מהול או הוחתל או הומלח או כחול בעיניו או קמיע בצוארו או נמצא תחת האילן מסובך או נמצא בבית הכנסת הסמוך [לעיר] או בצדי רשות הרבים, בחזקת כשר הוא. אבל נמצא מושלך באמצע הדרך, או רחוק מן העיר תחת אילן או בבית הכנסת, או נמצא תלוי באילן מקום שחיה מגעת לו הוי אסופי. אע"פ שממזר ודאי מותר בממזרת ודאית, ממזר ספק או שתוקי או אסופי אסור לישא בת ישראל וממזרת, ואפילו ספק ממזרת, שמא אחד אינו ממזר והאחד ממזר. וכן שתוקים ואסופים וספק ממזרים אם נשאו זה לזה יוציאו בגט והולד ספק כאבותיו. ואין לספקות תקנה רק לישא מן (הגוים) [הגרים] והולד הולך אחר הפגום. כגון שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת, או גר או משוחרר שנשא שתוקית או אסופית הולד שתוקי או אסופי.
<h2>דף עג:</h2>
היה מושלך בדרך ובא אחד ואמר, בני הוא ואני השלכתיו [נאמן], וכן אמו נאמנת.
נאמנת חיה לומר, זה בן כהן או לוי או נתין או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחסו. ואם ערער עליה אדם ואפי' [אחד ואמר] בשקר מעידה אינה נאמנת, והבן בחזקת כשר ואין לו יחס.
<h2>דף עד.</h2>
פנויה שנתעברה מזנות, ואמרה, בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, אע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולין לה נאמנת, והבן כשר. אמרה, בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר, [הבן כשר], ואין נאמנת להיות זה בן של פלוני. ונראה למיימוני, שחוששין לדבריה ואותו הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק, ואם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר על פיה, אך יהיה ספק ממזר. אבל האב שהוחזק שזה בנו ואמר, בני זה ממזר הוא, נאמן, ואם יש לבן בנים אינו נאמן, שלא האמינה תורה אותו רק על בנו, שנאמר [דברים כ"א] כי הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר זה בני ממזר או בן גרושה או בן חלוצה. וכן פוסק ר"י בשאל'. אבל ה"ג פסקו שאינו נאמן לפסול בניו רק במקום הכרת בכורה, כגון תינוק בין הבנים שהוא בכור. וכן אם היתה אשתו מעוברת, נאמן לומר, עובר זה אינו בני וממזר הוא, ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת עד שיודע שהוא ממזר ובנו כמהו. ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו ולא יפסול רק עצמו.
אשת איש מעוברת שאמרה, עובר זה אינו מבעלי, אין נאמנת לפסלו, [ו]הרי הבן בחזקת כשרות, שלא האמינה תורה רק האב. אמר האב, אינו בני, או שהיה בעלה במדינת הים, הוי בחזקת ממזר. ואם אמרה מגוי ועבד נתעברתי הולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בדבר זה, ואין העובר משתהא במעי אמו יותר מי"ב חדשים.
ממזר ודאי ונתיני מותרין לבא זה בזה, והולד ממזר, ושתוקי ואסופי מותרין בנתינים והולד ספק ממזר.
<h2>דף עד:</h2>
ועתה אפרש איזהו ממזר. הבא על אחת מהעריות, אפילו חייבי כרת, באונס או ברצון, בשוגג או במזיד הוולד ממזר. אבל הבא על הנדה הולד פגום ואינו ממזר.
<h2>דף עה.</h2>
ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת. ואם אמרה, מארוסי נתעברתי, נאמנת והולד כשר. ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה, הולד ממזר, שאפילו היה בחזקת בנו, ואמר בני זה ממזר נאמן. והאשה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסי נבעלתי, ואינה זונה. ואם נשאת לכהן לא תצא וולדה ממנו כשר. ואם העם מרננים אחריה וגנוה עם ארוסה ועם אנשים הרבה, אע"פ שבא עליה ארוסה בבית (חמיה) [חמיו] הוי ספק ממזר, שמא הפקירה עצמה לאחרים, ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי הוא, הבן כשר.
גיורת שנשאת לגר, והוליד[ו] בן, אע"פ שהורתו ולידתו בקדושה מותר בממזרת, וכן בן בנו עד שישתקע שם גיותו ממנו, ולא יודע שהוא גר ואז אסור בממזרת. וכן הדין בעבד משוחרר. וולד הבא מגר וישראלית או מגיורת וישראל אסור בממזרת, שהוא כישראל לכל דבר.
<h2>דף עח.</h2>
ישראל שנשא ממזרת או ישראלית שנשאת לממזר, כיון שבעלו אחר הקדושין לוקין משום לא יבא ממזר בקהל יי [דברים כ"ג]. אסרו הכתוב זכר ונקבה ולעולם, שנאמר [שם] גם דור עשירי, כלומר לעולם. בעלו בלא קדושין או קדשו בלא בעילה אין לוקין משום ממזרות. ואין בכל חייבי לאוין שלוקין בבעילה בלא קדושין, רק כהן גדול באלמנה.
<h2>דף עח:</h2>
פנויה שנתעברה מזנות, ואמרה, בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, אע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולין לה נאמנת, והבן כשר. אמרה, בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר, [הבן כשר], ואין נאמנת להיות זה בן של פלוני. ונראה למיימוני, שחוששין לדבריה ואותו הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק, ואם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר על פיה, אך יהיה ספק ממזר. אבל האב שהוחזק שזה בנו ואמר, בני זה ממזר הוא, נאמן, ואם יש לבן בנים אינו נאמן, שלא האמינה תורה אותו רק על בנו, שנאמר [דברים כ"א] כי הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר זה בני ממזר או בן גרושה או בן חלוצה. וכן פוסק ר"י בשאל'. אבל ה"ג פסקו שאינו נאמן לפסול בניו רק במקום הכרת בכורה, כגון תינוק בין הבנים שהוא בכור. וכן אם היתה אשתו מעוברת, נאמן לומר, עובר זה אינו בני וממזר הוא, ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת עד שיודע שהוא ממזר ובנו כמהו. ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו ולא יפסול רק עצמו.
